לומנוסוב נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשת הנתבעת מס' 1 (להלן:"הנתבעת"), להתיר הבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מיום 3.2.09, אשר קבעה לתובעת 25% נכות בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 3.3.08 (להלן: "התאונה").

למען שלמות התמונה יצויין כי בועדה מיום 11.8.08, נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה מיום 1.6.08 ועד 31.12.08. ועדה מיום 3.2.09 קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 25% החל מיום 1.1.09 ולאחר הפעלת תקנה 15 במלואה, הוערכה נכותה של התובעת, בשיעור 38% לצמיתות.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל בכל הנוגע לנכות הרפואית, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנתבעת טוענת כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית הן בהיבט שיעור הנכות שנקבעה והן בהיבט של הקשר הסיבתי בינה ובין התאונה, שכן לטענתה, החומר הרפואי מעברה של התובעת, לא עמד בפני הועדה ואף אם עמד בפני הועדה הרי שלא ניתן לו המשקל הראוי. הנתבעת טוענת כי נפל פגם בהליך הבדיקה בידי הוועדה הרפואית ולא ניתן המשקל הראוי לממצאים שנמצאו כחודש ימים לפני כן, על ידי האורטופד המטפל, בקופת חולים אשר ציין כי תנועת פיסוק הכתף מגעת כדי 100 מעלות בעוד שבבדיקתה על ידי הועדה נרשמה תנועת הכתף של 80 מעלות בלבד ואין זה סביר כי חודש מאוחר יותר, חלה החמרה במצבה של התובעת.

התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי הנתבעת הגישה את בקשתה בשיהוי רב. עוד טוענת התובעת כי הועדה הרפואית ביססה את ממצאיה וקבעה את נכותה רק לאחר שכל החומר הרפואי הרלוונטי הובא בפניה וכי טענותיה של הנתבעת מתבססות על הנחות עובדתיות שגויות. משכך טוענת התובעת, מאחר ולא חל כל שינוי במצבה הרפואי ובהעדר טעם מיוחד, אין להתיר לנתבעת הבאת ראיות לסתור.

דיון

סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כי "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה, לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין, ינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים. הפסיקה הצביעה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על פי דין, ראה לעניין זה, בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, שם נפסק: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחד הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה".

שאלת הקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה, הינה שאלה שברפואה הנתונה להחלטתה של הועדה הרפואית, ראה לעניין זה; רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו (2) 107: "קביעת דרגת נכות לפי כל דין יש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות, אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות...",כן ראה רע"א 3289/96 כלל, חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אנקווה,פ"ד נ (1) 556.

עיון בדו"חות הועדות הרפואיות שדנו בעניינה של התובעת, מעלה כי בפני הועדות הרפואיות עמדו מכלול העובדות הרלוונטיות בנוגע למצבה של התובעת, לרבות קיומו של עבר רפואי.

בדו"ח הוועדה מיום 11.8.08, צוין כי בפני הוועדה עמד דו"ח מיון בית חולים השרון מיום 3.3.08, תעודות רפואיות לנפגע עבודה וכן חומר מקופ"ח מכבי. כמו כן נכתב כי התובעת אינה עובדת משום שבתאריך 10.4.08 נותחה במעי הגס לצורך הסרת גידול סרטני וכעת ממתינה לבדיקת רופא תעסוקתי.

הועדה הרפואית מיום 3.2.09 קבעה את נכותה הצמיתה של התובעת, לאחר שעמדו בפניה מסמכים שונים לרבות מסמכי ועדה רפואית קודמת, לרבות מסמך רפואי חתום על ידי ד"ר פיסרנקו מיום 28.12.08 אשר כולל ממצאי שלוש בדיקות קודמות שנערכו לתובעת בתאריכים 28.12.08, 28.9.08, 22.9.08. וכן מצוין באותו מסמך כי התובעת סובלת מאוסטאופורוזיס וכי אינה עובדת בגלל ניתוח להסרת גידול בכליה מיום 11.08. בנסיבות אלה נראה כי החומר הרלבנטי אודות מצבה הרפואי של התובעת עמד בפני הוועדה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אף אם המסמך הרפואי ממרפאת ד"ר פיסרנקו מיום 28.12.09, עמד בפני הועדה הרי שלא ניתן לו את המשקל הראוי, ולחלופין כי בדיקתה של התובעת על ידי הוועדה הייתה שגויה. לטענת הנתבעת, לא יתכן כי ממצאי בדיקת הועדה הרפואית יהיו כה שונים וחמורים ממצאי בדיקות האורטופד, כאשר הבדיקה האחרונה בוצעה כחודש ימים עובר לבדיקת הועדה הרפואית. בנוסף לכך, טוענת הנתבעת כי מסמך מיום 14.5.09 מגלה כי אותם הממצאים שנמצאו אצל התובעת בבדיקות האורטופד המטפל, נמצאו בבדיקה נוספת של האורטופד מיום 14.5.09.

אין בידי לקבל טענותיה של הנתבעת. חזקה כי הוועדה הרפואית מבצעת את תפקידה נאמנה על פי מיטב שיקול דעתה המקצועי.

הוועדה התרשמה ממכלול המסמכים הרפואיים הנוגעים למצבה הרפואי של התובעת ואף ביקשה תוצאות בדיקת E.M.G וצילום כתף וזרוע שמאל. משקביעת הועדה הרפואית מבוססת על ממצאי בדיקתה ועיון בחומר הרפואי שעמד בפניה, לא הוכח פגם היורד לשורשו של ענין, בהליך הבדיקה.

ראה לעניין זה החלטת כב' השופטת דותן בבר"ע (ת"א) 1995/05 ר' י' נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2006 (1) 6915: "לנוכח האמור לעיל סבורה אני כי אין לקבל את הגישה לפיה ניתן להתיר הבאת ראיות לסתור כל אימת שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהנמקת הועדה. בשל קשיות הנושא, או כאשר נראה שבירור העובדות בפני בית המשפט יאפשר קביעת ממצאים בדוקים יותר. מאחר שאימוץ גישה זו עלול להשמיט את הקרקע מתחת לעקרונות המנחים ביישומו של סעיף 6 ב' הנ"ל".

בנסיבות העניין, כשהנתונים העובדתיים הרלוונטיים, לרבות מידע בדבר עברה הרפואי של התובעת, עמדו בפני הועדות הרפואיות, ומשהחלטת הועדה הרפואית, מבוססות על ממצאי בדיקה שבוצעה על ידה ובגדר שיקול דעתה הרפואי - מקצועי של הועדה, איני סבורה כי נפל בקביעת הועדה ובהליך שהתקיים בפניה פגם היורד לשורשו של עניין או כי הוכחו טעמים מיוחדים, המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור. לפיכך ראיתי לדחות את הבקשה.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.